החלטה בתיק רע"פ 3318/04

           בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 30.3.04 (השופטים י' כהן, א' אברהם וג' (דה-ליאו) לוי), אשר דחה את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט השלום בנצרת מיום 4.3.04 (השופטת כ' רוטפלד - האפט).

           ביום 9.4.03 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו מעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על-פי עובדות כתב האישום, בעת שהכינה המתלוננת, קרובת משפחתו של המבקש, כוס קפה עבורו במקום עבודתה, הכניס המבקש את ידו בין שתי רגליה ונגע באיבר מינה ללא הסכמתה. המבקש הורשע על-פי הודאתו במיוחס לו בכתב האישום. כמוסכם בהסדר הטיעון, נשלח המבקש לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן אשר לא המליץ על מסגרת טיפולית, בין היתר משום שהמבקש לא שיתף פעולה באופן אמיתי עם קצינת המבחן. אשר על כן גזר בית משפט השלום את עונשו של המבקש לשנת מאסר אחת בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים ופיצוי למתלוננת על-סך של 5,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על גזר הדין, אשר הוגבל לעניין עונש המאסר בפועל בלבד.

           בפניי טוען המבקש כי היה מקום להתחשב בכך שהמעשה בוצע מעל בגדי המתלוננת וללא כל שימוש באלימות. כן מבקש הוא כי נתחשב לעניין העונש בהיותו בן 54, אב לילדים וסב לנכדים, נעדר עבר פלילי ועובד לפרנסת משפחתו. עוד ציין המבקש כי הוא והמתלוננת גרים בכפר קטן ושמרני וכי העבירה שביצע גרמה לו ולמשפחתו לנידוי חברתי ומצוקה קשה. לבסוף מלין המבקש על כך שהעונש, בהצטרף הנסיבות המנויות לעיל, חורג במידה בלתי סבירה מרמת הענישה המקובלת בעבירות מן הסוג בהן הורשע.  

           לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המדינה לה, שוכנעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. הלכה היא כי מידת העונש שהוטל על מי שהורשע בדין, כשהיא לעצמה, איננה מצדיקה הבאת עניינו לפני בית המשפט העליון כערכאת ערעור שלישית, אלא במקרים יוצאי דופן. ככלל, רשות ערעור תינתן רק בענין בעל חשיבות עקרונית כללית. בעניינו של המבקש, גם אם נקבל את הטענה כי עונשו נוטה לחומרה, אין לומר כי העונש שנגזר עליו חורג מרמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה, במידה שיש בה כדי להצדיק הבאתו בפני ערכאת ערעור נוספת. הנסיבות עליהן הצביע המבקש אינן באות בגדר אותן נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן בהן יתחשב בית המשפט בבואו להתערב בערעור שני כדי להקל בעונשו של אדם. בגזרו את דינו של המבקש, הביא בית המשפט בגדר שיקוליו את החומרה והפגיעה שיש במעשיו כלפי המתלוננת, אשה נשואה כבת 25, אשר המבקש הוא קרוב משפחה של בעלה. באשר לטענת הנידוי החברתי והבושה שנגרמה למבקש ולמשפחתו עקב המעשה שביצע במתלוננת, הרי שבנסיבות הענין איזן בית המשפט בין הפגיעה החברתית שנפגע המבקש לפגיעה במתלוננת בגופה ובכבודה. לכל זאת מצטרף גם תסקיר המבחן שהוגש בעניינו, אשר מצביע על קשיים בנטילת אחריות למעשה ועל העדר נכונות לשתף פעולה באופן מלא עם שירות המבחן.

           אשר על כן, לא מצאתי עילה המצדיקה מתן רשות לערעור נוסף על העונש שנגזר על המבקש.

           המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 2.5.04 עד השעה 10:00 בתחנת המשטרה בנצרת.

           ניתנה היום, א' באייר התשס"ד (22.4.2004).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: